<h1>ספר התדיר הלכ' שליל ובן פקועה סימן ס"ד</h1>
<h2>דף סח.</h2>
היה שוחט את הבהמה, וקודם גמר שחיטה הוציא העובר את ראשו, אע"פ שהחזירו, הרי הוא כילוד ואין שחיטת אמו מועלת לו כלום. ואם יצא רובו דרך מרגלותיו אע"פ שלא יצא ראשו, הרי הוא כילוד ואין שחיטת אמו מועלת לו כלום. ואם הוציא את ידו או את רגלו קודם גמר שחיטה חותך כל האבר והשאר מותר בשחיטת אמו. והאבר אסור אפילו אם החזירו.
<h2>דף עד.</h2>
השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמונה חי או מת או בן תשעה מת קורעו ומוציא את דמו וחלבו וגידו הכל מותר. ואם מצא בו בן תשעה חי כל זמן שלא הפריס על גבי קרקע או על גבי דבר אחר אלא שקדם וקרעו מיד, הרי הוא מותר ואינו טעון שחיטה, אלא שחיטת אמו מתירתו. אבל אם הפריס על גבי קרקע או על גבי דבר אחר טעון שחיטה. אבל אינו צריך בדיקה מחמת טרפות אם היתה אמו כשירה.
<h2>דף עה.</h2>
השוחט את הטריפה ומצא בה בן תשעה חי אע"פ שאין שחיטת אמו מתירתו הוא מכשיר את עצמו בשחיטה ושוחטין אותו ובודקין אותו מחמת טרפות. ואם נמצא כשר מותר באכילה. ואם נמצא טרף אסור באכילה, שהרי הוא מתיר את עצמו כשאר הבהמות. ואמו לא הועילה לו כלום, כיון שנמצאת טריפה. אבל צריך להמתין לו שלא לשוחטו עד שיעברו עליו שמונה ימים שיצא מתורת נפל. ואם קדם ושחטו אסור באכילה. ויש מחמירים בזה מאחר שאמו נמצאת טריפה. ואיני יודע טעם לחומרתן.
